<h1>ספר אהל מועד שער ציצית דרך שלישי</h1>
<h2>דף כ:</h2>
קטן היודע להתעטף חייב בציצית וקטן שיכול לילך בטלית לבדו בשוק ומתכסה בה ראשו ורובו והיינו שהגדול יוצא בה עראי לשוק פי' שאינו בוש לצאת בה עראי לשוק חייבת בציצית, וחנוך הקטנים אינו שוה אלא כך אמרו חכמים יודע להתעטף חייב בציצית לנענע חייב בלולב יודע לשמור לו תפילין אביו לוקח לו תפילין יודע לשחוט שחיטתו כשרה יודע לשמור ידיו אוכלין טהרות על ידו יודע לפרוש מאמו חייב בסוכה, יודע לאכול כזית דגן פורשין מצואתו ומימי רגליו, ד"א יודע לדבר אביו מלמדו ק"ש ותורה בלה"ק, וכל זה יתבאר עוד בח"ג.
נשים פטורות מן הציצית וכן פסקו הגאונים רי"ת ור"מ, ואע"ג דבפ' התכלת נחלקו בזה דרבנן מחייבי ור"ש פוטר והוי יחיד לגבי רבים, כיון דאשכחן בפ"ק דקידושין דציצית הוי מ"ע שז"ג הכי הלכתא. ובפ"ב דברכות לא אמרינן פרשת ציצית בלילה לפי שאין מצוה זו נוהגת בלילה. ודעת ר"מ דאשה כיון שאינה מצווה אינה מברכת וכן דעת רש"י בשאלה ובמס' ר"ה גבי ההיא דנשים סומכות רשות. מותר לאדם ליתן ציצית בלילה אע"פ שאינה זמנה ובלבד שלא יברך. וכתב הרא"ש נהגו שלא לשבת בטלית שיש בה ציצית ע"כ. וטוב להזהיר מעשות גדילים בעודו מעוטף בטלית משום כבוד המצוה. הלוקח טלית מצוייצת מן השוק אם מישראל קנאה או מתגר גוי שאמר מישראל קניתיה כשרה, אסור למכור לגוי טלית מצוייצת מפני הסכנה דשמא יתלוה עמו בדרך מפני שיחשוב שישראל הוא. יש שמסירין ציציות למתים ויש שמניחין אותם, וטוב לקשרן בתוך הכנף ואז לא יהיה לועג לרש ממ"נ. וכל הזהיר במצות ציצית כאילו מקבל פני השכינה.
<h2>דף ס:</h2>
מצות ציצית ביום ולא בלילה דדרשינן וראיתם אותו פרט לכסות לילה, וכשהוא אומר אשר תכסה בה ריבה כסות סומא שישנו בראיה אצל אחרים. והואיל והציצית אין מצותה בלילה הרי היא מצות עשה שהז"ג ונשים פטורות. ומצוה זו היא שתהא זכרון לכל המצות והיינו וזכרתם את כל מצות ה'. ונראה לע"ד כי מפני שגימ' של כל מצות ומנין אותיות השי"ת עולה כמנין ציצית בלא יו"ד לפי שהן ארבע הזכירה תורה בראית ציצית כל מצות ה', תניא וראיתם אותו וזכרתם ראיה מביאה לו לאדם לידי זכירה וזכירה מביאה לידי עשיה.
כל שאין לו ציצית בבגדו עובר בה' עשה, וכל הזהיר בציצית כאילו מקבל פני שכינה. אשריהם ישראל שזרע להם הקב"ה תורה ומצות להנחילם חיי העוה"ב וזהו שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.
טלית בעלת ג' כנפים פטורה בעלת ה' חייבת שיש בכלל חמש ד' ומטיל ציצית בד' כנפיה. ד' ציציות מעכבות זו את זו שכולן מצוה אחת הן הלכך נפסק אחד מן הקרנות מותר לצאת בה בשבת, ולא נקרא טלית של ד' כנפים אלא טליתות שכולן פתוחין, אמנם אין ראיה בזה אלא בשיקול הדעת. הלובש שני טליתות י"א שמטיל ציצית בשניהם וי"א דאינו מטיל אלא בעליון, אין מניחין ציצית בטלית כפולה אא"כ תפרה. ולדעת ר"ת טלית מבגד שאינו שזור פטור מציצית, בספרי ממעט סודר הראש מכוסתך דהאי לאו כסות הוא.
טלית של בגד וכנפיה של עור חייבת בציצית דבתר עיקר שהוא בגד אזלינן, טלית שאולה או שכורה כל שלשים יום פטורה מן הציצית ואעפ"כ יכול לברך עליה, טלית של שני שותפין חייבת שנאמר על כנפי בגדיהם והכי איתא בפרק ראשית הגז, וא"ת והא כתיב כסותך ילפינן ההוא למעוטי שאולה כל שלשים יום ומכאן ואילך חובה, משום דסברי כולי עלמא דשלו היא דסתם שאולה אינה אלא לשלשים יום. ושכורה כקנויה היא, לגבי הקנאה משמע דשכירות קניא כדאמרינן גבי שוכר מקומו גבי חמץ ומשמע בין לקולא בין לחומרא, לענין ממון קניא ולענין איסור לא קניא ובענין חומרא, וא"כ טלית לענין ציצית לא קניא משום איסור כלאים. ויש שכתבו טלית שאולה ליותר משלשים יום חייבת לאלתר ולא מסתברא משום דכתיב כסותך, טלית של קהל שעשו אותה שכל מי שירד לפני התיבה ומתפלל יתעטף בה, מברך עליה שדעתם קנויה אליו כל זמן שמתפלל, טלית שנקרעה חוץ לג' אצבעות יתפור בתוך שלש, סמוך לקרן אל יתפור משום שאינו חשוב בגד אינו ראוי להצטרף עם שאר הטלית. ולא יביא אדם אפילו אמה על אמה של בגד שיש לו ציצית ממקום אחר ויתפור אותה עם טליתו משום תעשה ולא מן העשוי, הילכך טלית חלוקה לשנים ובכל חלק נשארו הציציות ויש שיעור להתעטף בכל חלק אין בזה משום תעשה ולא מן העשוי ולא דמי למביא כנף שיש בה ציצית ותפרה על הבגד דהתם אין רצונו להתעטף באותו כנף לבדו. ואין כן דעת ר"א בשאלתות שהוא כתב הטיל לבעלת ג' והשלימה לד' הנך שלשה פסולין משום תעשה ולא מן העשוי. וגם בשם ראב"ד אמרו שטלית שנקרע מצד לצד דאית בה משום תעשה ולמ"ה, מתירין ציצית מבגד לבגד, צמר גמלים וארנבים ונוצה של עזים והשיכים והכלך והחריקין כולן פטורין מן הציצית מד"ת אבל מדרבנן חייבין. וכולן צמר או פשתים פוטר בהם והן עצמן במינם פוטרין אבל שלא במינם אין פוטרין. סדין בציצית מטילין לה ציצית ממנו דאין עשה דוחה ל"ת היכא דיכול לקיים את שתיהן. וי"א דאין ציצית אלא מצמר וכ"כ רז"ה, והתשובות שהשיבו עליו ר"א ורמב"ן הלא הם כתובות בס' המלחמות, היוצא בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה חייב, ובטלית של דבריהם יוצאין, דכיון שהיא מצויצת בחובה בטלין ציציות שלה לגבה, אבל בטלית של תורה אם אינה מצוייצת כהלכתה מקצת ציציות הן וחשובים הם ואינם בטלים.
טלית חובת האיש הוא לדעת הגאון והלכך העושה ציציות אינו צריך לברך בעשייתה אלא כשמתעטף מברך להתעטף בציצית. ויש שפסקו דחובת טלית היא הילכך צריך לברך בעשייתה, ותכלת ולבן אין מעכבין זה את זה, מי שמתעטף בציצית וברך שוב א"צ לחזור ולברך כל אותו היום אם חוזר להתעטף פעם אחרת אא"כ הוי כנמלך, לר"מ אחד חוטי לבן ואחד חוטי תכלת אם רצה לעשותן שזורין עושה, ובהשגות אמר ר"א שצריך להיותן שזורין וכן מבואר בספרי, הציצית היא ד' חוטין ארוכין וצריכין להיותן שזורין ויהיו נתונים משני צדי הטלית בתוך ג' אצבעות בגודל, ומרחיק שפת הטלית מכל א' משני צדדין כשיעור מקשר גודל עד ראש גודל. ודוקא בשעת עשייה אבל אם אח"כ נקרע ולא נשאר ממנו כמלא קשר גודל כשר, הוסיף על החוטין פסול, ואותן ד' חוטין מעבירן בנקב וכופלן ויהיו שמונה וא' מן השמונה ארוך כדי שיספיק לכרוך בו החוליות. וטוב לעשות אימרא לטליתו כדי שלא יסתפק מאיזה מקום מתחיל למנות הג' אצבעות, ציצית אין לה שיעור למעלה אבל למטה יש לה שיעור דצריכה שתהא משולשת ד' אצבעות, ציצית שעשאה גוי פסולה שנאמר דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית להם ולא לגוים, ולא מצינן גוי מכל שישנו בלבישה ישנו בעשייה כדאמרי' גבי תפילין, דהתם כתיב וקשרתם וכתבתם סמוך כתיב לקשירה אבל בציצית לא אשכחן הכי. וע"כ כתבו בתוספות דאשה כשרה לעשות ציצית. ציצית שנעשה ממה שנעשית בו מלאכה כגון הצמר הנסתר מן הבגדים פסולה בציצית שהרי זה בכלל תעשה ולא מן העשוי, וצריך הציצית טוייה לשמה וי"א דכ"ש שצריך עשייה לשמה. וי"א דלא הצריכו כונה אלא בטוייה ואם עשה אותה ישראל שלא בכונה כשרה. טלית אין פוטר בה אלא מינה, ופירש"י ור"מ והרא"ה דצריכין הציצית להיות מצבעה, וי"מ מן בגד הטלית אם צמר צמר ואם פשתים פשתים. ולדברי הכל אם היה הטלית ממראה התכלת לא יביא קלא אילן שהוא דומה לתכלת שמא יאמרו שהוא עומד במקום תכלת ואם הוא מצמר יניחוהו בסדין של פשתן והוי כלאים שלא במקום מצוה. מנויי הציצית הוא שיעשה שליש גדיל ושני שלישים ענף, ובשני קשרים וחוליא אחת סגי בדיעבד וחוליא אינו הגדיל שבין קשר לקשר. ושיעור חוליא כדי שיכרוך חוטו אחד על האחרים ויעבירו עליהם שלשה פעמים ובין קשר לקשר אין פוחתין משיעור זה, ונהגו עכשיו לעשות ה' קשרים וחוליא בין קשר לקשר. ונהגו לעשות כל קשר כפול מב' קשרים. נפסק חוט א' מן הציצית מעיקרו דהיינו כדי שיתקיים ראשו המחובר לטלית פסולה ואם נשאר שיעור כדי לענבן כשרים, תלאן לחוטין כשהן כפולים לטלית ואחר פסק ראשי חוטין שלהם קודם שקשרן כשרים דאין זה נקרא מן העשוי, ואם קשרן קודם שיפסקם פסול. וצריך להפריד החוטין שיוצאים למטה מן הקשרים כדי שיהיו מפוזרים כעין בלורית של גוים. ציצית שכרך רובה ולא נשאר בה ענף אלא מעט כשרה. יש שכתב דהאידנא דליכא תכלת אין לחוש לעשות חוליות אלא יכרוך, ויכרוך עד שיהא בין קשר לקשר כמלא גודל עם הקשר כדי שיהא הגדיל ארבע והפתיל שמונה ונמצא אורך הציציות י"ב אצבעות כנגד שבטי ישראל. לר"מ הטיל ציצית על ציצית אם נתכוון להוסיף אע"פ שחתך פסול. ור"א אומר דבין נתכוון להוסיף בין לבטל האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וכשרה, ענין הציצית דקדקו בו רבותינו הקדושים הגאונים על חמשה קשרים וג' חוליות ושיעור ז' כריכות בין הלבן והתכלת שמאריכין החוט הא' כשיעור ג' הקפות של גודל וממנו כורכין ועושין ד' כריכות ומניחין חלק בין כריכה לכריכה ואותו חלק הוא מקום התכלת בזמן שהיה מצוי, נמצאו ארבע כריכות ושלשה חלקים ביניהם וזה שיעור חוליא וכשמתחיל לכרוך מתחיל בלבן ומסיים בלבן, נמצאו שהן ז' כריכות ד' בלבן וג' בתכלת וע"ז אמרו הפוחת לא יפחות משבע ולא יוסיף על י"ג פי' על הכריכות קאמר והם חוליא אחת. ועושין ה' קשרים ג' למעלה וב' למטה ובין הג' והשנים כורך דק דק ואינו מניח חלק בין הכריכות ההם לפי שאינם בחשבון חוליא ואין חוליא אלא מה שקושר בין קשר לקשר.
